גווידו ד'ארצו

גווידו ד'אָרֶצוֹ היה תאורטיקאי מוזיקה מתקופת ימי הביניים. נחשב לממציא התיווי המוזיקלי המודרני, כתב התווים על גבי חמשה שהחליף את רישומי הנוימות; הטקסט שלו, ה"מיקרולוגוס", היה החיבור הנפוץ ביותר בנושא מוזיקלי בימי הביניים אחרי כתביו של בואתיוס.

גווידו היה נזיר מן המסדר הבנדיקטיני מעיר המדינה האיטלקית ארצו. מחקר עדכני מתארך את ה"מיקרולוגוס" שלו לשנת 1025 או 1026; הואיל וגווידו קבע במכתב את גילו כשלושים ושבע כאשר כתב את המסה, משערים ששנת הולדתו הייתה בסביבות 991 או 992. ראשית הקריירה שלו הייתה במנזר פומפוזה על חוף הים האדריאטי, סמוך לפרארה. בתקופת חייו שם, עמד על הקושי שיש לזמרים לזכור מזמורים גרגוריאניים. הוא המציא שיטה לשינון מהיר של מזמורים ותוך זמן קצר עשה לו שם בצפון איטליה. בד בבד עם פרסומו, עורר את עוינותם של הנזירים האחרים במנזר, וזו הניעה אותו לעזוב את המקום ולעבור לארצו, עיר שלא היה בה מנזר, אך הייתה בה קבוצה גדולה של זמרי קתדרלה, ובישוף ארצו, טבאלד, הזמינו להדריכם.