קינו

קינו היא אחת מלהקות רוק סובייטיות הפופולריות ביותר של שנות השמונים. ויקטור צוי נשאר ללא הפסקה המנהיג והמחבר של כמעט כל הטקסטים והמוזיקה. לאחר מותו, הקולקטיב שהוציא בסך הכל יותר ממאה שירים באלבומי אולפן בתשע שנים, כמה אוספים והקלטות קונצרט, כמו גם מספר גדול של יצירות בוטלג לא רשמיות, חדל להתקיים.

מבחינה סגנונית, הלהקה השאירה רבים מהאלמנטים המסורתיים של הרוק הרוסי - בפרט, במקום ערכות התופים הרגילות, נוצרו לרוב מגוון אפקטים הניתנים לתכנות באמצעות מכונת תופים, שלפעמים נתנו לצליל נגיעה של דיסקו או מוזיקת פופ. המרכיב התימטי של המילים בשלב מוקדם של היצירות משקף את השגרה בגיל העשרה ואת הרגשות הדרמטיים כלפי אהבה, שבזכותם הוענק למוזיקאים תואר "רומנטיקים חדשים"; בטקסטים מאוחרים יותר, גבורה ומחאה משולבים בטרגדיה של היחס.