תאילנד

השפה הרשמית היא תאית, הנכתבת בכתב משלה שאינו חולק אותיות עם האלפבית הלטיני, ולכן שלטי רחוב ותפריטים מחוץ לאזורי תיירות עלולים להיות קשים לקריאה ללא אפליקציית תרגום. אנגלית מובנת באופן נרחב בבנגקוק, בבתי מלון ובסביבת אתרי תיירות מרכזיים, אך פחות מכך באזורים כפריים ובשווקים מקומיים.

כרטיסי SIM ו-eSIM לתיירים (של החברות AIS, dtac ו-True) הם זולים ונמכרים בשדה התעופה ובחנויות נוחות; הצטיידו בדרכון שלכם, שכן החוק התאילנדי מחייב רישום מזהה עבור כל רכישת כרטיס SIM. הכיסוי חזק ברחבי הערים והאיים המרכזיים, אך פחות עקבי בפארקים לאומיים מרוחקים.

מי הברז אינם בטוחים לשתייה; השתמשו במים מינרליים בבקבוקים או במים מסוננים, כולל לצורך צחצוח שיניים באזורים מרוחקים יותר. בתי מרקחת נפוצים בערים ובאזורי תיירות, רבים מהם פתוחים עד שעה מאוחרת, והרוקחים יכולים לייעץ ולמכור תרופות נפוצות רבות ללא מרשם.

מומלץ להתחסן בחיסוני שגרה לפני הנסיעה, וחלק מהמטיילים שוקלים גם הגנה מפני דלקת כבד נגיפית מסוג A (הפטיטיס A) וטיפוס הבטן. קדחת דנגי קיימת לאורך כל השנה, לכן שימוש בתכשיר דוחה יתושים, במיוחד במהלך העונה הגשומה, הוא אמצעי זהירות הגיוני.

אזרחי מדינות רבות, כולל רוב מדינות האיחוד האירופי, בריטניה, ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה, יכולים להיכנס לתאילנד ללא ויזה למטרות תיירות ולשהות בה למשך תקופה קצובה מבלי להגיש בקשה מראש. מבקרים ממדינות אחרות יכולים לקבל ויזה עם ההגעה בנמלי תעופה מרכזיים, בעוד שעבור שהות ארוכה יותר או למטרות אחרות, נדרשת בדרך כלל ויזה אלקטרונית (e-visa) או ויזה שמוגשת בשגרירות תאילנדית לפני הנסיעה.

דרישות הוויזה והכניסה משתנות לעיתים קרובות. יש לוודא את הדרישות העדכניות מול רשות ההגירה הרשמית או שגרירות מדינתכם לפני הנסיעה.

כסו את הכתפיים והברכיים בעת ביקור במקדשים, והסירו את נעליכם לפני הכניסה למבני מקדש ולבתים רבים. כפות הרגליים נחשבות לחלק הנמוך ביותר בגוף, לכן הימנעו מלהפנות אותן לעבר אנשים, פסלי בודהה או מזבחות, ואל תפסעו מעל אדם היושב על הרצפה. הראש נחשב לחלק הגבוה והמכובד ביותר בגוף — הימנעו מלגעת בראשו של אדם כלשהו, אפילו של ילד.

התאילנדים מכבדים מאוד את המלוכה, והחוק התאילנדי מתייחס לעלבונות כלפי משפחת המלוכה כאל עבירה פלילית חמורה — הימנעו מכל בדיחה או הערה ביקורתית על המלך או על משפחת המלוכה, כולל לגבי שטרות ומטבעות, הנושאים את דמותו של המלך. ה"וואי" (קידה קלה כשכפות הידיים צמודות זו לזו) הוא הברכה המסורתית; לא מצפים ממבקרים ליזום אותה, אך החזרת קידה נחשבת למנומסת. התמקחות היא דבר מקובל בשווקים ועם נהגי טוק-טוק או מוניות ללא מונה, אך לא בחנויות עם תגי מחיר קבועים.

חגים רשמיים עשויים להשפיע על בנקים, משרדי ממשלה ולוחות זמנים של תחבורה מסוימת, ומכירת אלכוהול מוגבלת בחגים בודהיסטיים מרכזיים ובימי בחירות. סונגקראן (אמצע אפריל) והשנה החדשה הם תקופות העומס בנסיעות, שבהן חנויות ושירותים רבים מאטים את פעילותם או נסגרים.

רוב החנויות ומרכזי הקניות פתוחים מדי יום, כולל ימי ראשון, בדרך כלל בין השעות 10:00 ל-21:00 או 22:00; חנויות משפחתיות קטנות יותר עשויות להיסגר להפסקה בצהריים או לקחת יום חופש אחד בשבוע, לעיתים קרובות ללא דפוס קבוע.

• ברכבת: רכבת המדינה של תאילנד מחברת את בנגקוק לצ'יאנג מאי, איוטהאיה, הצפון-מזרח והדרום, עם רכבות לילה עם קרונות שינה בקווים ארוכים יותר; מומלץ להזמין מקומות בקווים פופולריים מראש, במיוחד סביב חגים. רכבת המדינה של תאילנד
• בטיסה: טיסות פנים (אייר אסיה, נוק אייר, תאי ליון אייר, תאי איירווייז) הן זולות ומהירות לנסיעות ארוכות כמו מבנגקוק ל-פוקט, ל-צ'יאנג מאי או ל-קו סמוי, ולרוב הן עדיפות על יום שלם של נסיעה באוטובוס או ברכבת.
• באוטובוס: רשת ענפה של אוטובוסים בין-עירוניים ומיניבוסים מגיעה כמעט לכל עיר, כולל אוטובוסי VIP ללילה עם מושבים נשכבים בין בנגקוק לצפון או לדרום.

בתאילנד נוהגים בצד שמאל.

הארוחות התאילנדיות מבוססות על אורז או אטריות, עשבי תיבול טריים, ואיזון של טעמים חמוצים, מתוקים, מלוחים וחריפים, לעיתים קרובות באותה מנה. ארוחת הבוקר היא לרוב קערת דייסת אורז או מרק אטריות ולא משהו מתוק, ארוחת הצהריים היא בדרך כלל מהירה ולא יקרה מדוכן או שוק, וארוחת הערב היא הארוחה החברתית העיקרית, שלעיתים קרובות חולקים אותה בסגנון משפחתי עם מספר מנות וקערת אורז משותפת.

המטבחים האזוריים משתנים מאוד: הדרום נשען על חלב קוקוס ופירות ים, צפון-מזרח המדינה (איסאן) מעדיף בשרים על האש, אורז דביק וסלטים חריפים מאוד, ובצפון יש קארי עדין יותר עם השפעות בורמזיות וסיניות. אוכל רחוב ושווקי לילה הם מרכזיים בתזונה היומיומית, ולא רק פעילות לתיירים — המקומיים מסתמכים עליהם לארוחות זולות ומהירות, וחלק מהאוכל הטוב ביותר במדינה מגיע מדוכן ללא תפריט באנגלית.

המשקאות נעים בין תה קר וקפה חזקים ומתוקים ועד שייקים של פירות טריים, ובערב, בירות לאגר תאילנדיות או המשקה האלכוהולי המקומי המתובל בעשבי תיבול, סאנגסום. המסעדות נעות בין מזנוני אורז וקארי באוויר הפתוח לבין דוכני אוכל בקניונים, כאשר אכילה רשמית במסעדה שמורה בעיקר לאירועים מיוחדים או למקומות המיועדים לתיירים.

Bangkok is most travelers' starting point: the capital's temples, markets, and river make it worth two or three days before heading further afield.

The north centers on Chiang Mai, a laid-back base for temple-hopping, cooking classes, and trekking, and Chiang Rai, known for striking modern temples and the hills toward the Golden Triangle.

Central Thailand holds the country's historic capitals: Ayutthaya, a UNESCO World Heritage former capital an easy day trip from Bangkok, and Sukhothai, the birthplace of the Thai kingdom with an even quieter historical park. Kanchanaburi, near the Bridge on the River Kwai, combines wartime history with river and jungle scenery.

The south and the Gulf coast are Thailand's beach heartland: Phuket and Krabi for limestone cliffs and island-hopping on the Andaman side, Koh Samui for a more resort-style Gulf island, and Pattaya and Hua Hin for beach towns within easy reach of Bangkok.